חמד נ' ובניו בע"מ ואח'

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון), מיום 3/12/13, בה"פ 1277-02-10.

העובדות הצריכות לענייננו.

1.א. המשיב מס' 3 (להלן: פיזי) היה בעלים של משאית מ.ר. 50-590-15, שנת יצור 96' (להלן: המשאית), ובתאריך 17/8/98, שיעבד אותה לטובת המשיב 2 (להלן: הבנק). בזמן השיעבוד היתה המשאית מבוטחת באמצעות המשיבה 4 (להלן: הפניקס), כאשר הביטוח נערך באמצעות המשיבה 1 (להלן: סוכנות הביטוח או הסוכנות), שהיתה בבעלותו ובניהולו של המערער, זאב חמד (להלן גם: חמד).

ב. ביום 14/11/06 נגנבה המשאית, וביום 6/2/08 הגיש פיזי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח נגד הפניקס, אשר כפרה בכיסוי הביטוחי והגישה הודעת צד שלישי כנגד סוכנות הביטוח, בעילה של רשלנות מקצועית, בגין אי יידוע המבוטח על דרישות המיגון. הסוכנות יוצגה על ידי מבטחתה, כלל חברה לביטוח (להלן: כלל; ההליכים בתביעת פיזי יקראו להלן: התביעה הביטוחית).

ג. ביום 1/10/09 הגיעו הצדדים בתביעה הביטוחית להסכם גישור, אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו התחייבו הפניקס וסוכנות הביטוח לשלם לפיזי פיצוי בגין גניבת המשאית, בסך של 250,000 ₪. הוסכם כי סוכנות הביטוח באמצעות כלל תשלם לפיזי סך של 175,000 ₪, ואילו הפניקס תשלם לו סך של 75,000 ₪. (להלן: הסכם הגישור ופסק הגישור, בהתאמה).

בסעיף 5 להסכם הגישור נכתב "באם קיים עיקול ו/או שיעבוד על הפוליסה או על הרכוש המבוטח יעוכב ביצוע התשלום עד להסרתם של כל עיקול ו/או שיעבוד כאמור. כמו כן אם קיים חוב פרמיה של התובע לנתבעת ינוכה מסכום הפשרה סכום החוב".

2.ביום 3/4/08, במקביל לתביעה הביטוחית, הגיש הבנק תביעה כספית נגד פיזי על סך של 614,182 ₪, בגין אי עמידתו בהתחייבויותיו כלפי הבנק, בת.א. 5619/08 בבית משפט השלום בחיפה, וביום 10/4/08 ניתן צו למימוש המשכון ולמינוי הבנק כונס נכסים על המשאית. ביום 1/7/08 נחתם בין פיזי לבין הבנק הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 2/7/08 (כשנה וחודשיים לפני שניתן פסק הגישור), לפיו ישלם פיזי לבנק סכום מוסכם בתשלומים. פיזי לא עמד בהתחייבויותיו על פי פסק הדין, וביום 1/2/09 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין, במסגרתם הטיל ביום 28/7/09 עיקולים על כל נכסיו של פיזי (להלן גם: החייב), וביניהם על נכסים בידי כלל, עד לסך של 579,803 ₪.

3.בעקבות פסק הגישור שניתן ביום 1/10/09, שילמה הפניקס את חלקה לידי פיזי החייב, משלא נרשם אצלה עיקול כלשהו על הכספים המגיעים לו, או על הפוליסה. עם קבלת העיקול, פנתה כלל אל פיזי והודיעה לו על העיקול.

בתגובה העביר לה פיזי "כתב המחאת זכויות" הנושא תאריך 17/6/09 (להלן: ההמחאה), לפיו הוא ממחה את כל זכויותיו בכספים המגיעים לו מהפניקס (שיוצגה על ידי כלל), במסגרת התביעה הביטוחית, לטובת חמד המערער, מנהלה ובעליה של סוכנות הביטוח. לטענת פיזי, ניתנה ההמחאה להבטחת הלוואה על סך 250,000 ₪ שניתנה לו על ידי המערער.

4.א. נוכח הדרישות הסותרות של הבנק ושל המערער, פנתה כלל בשם הסוכנות בבקשה לטען ביניים, לקבלת הוראות בשאלה למי מבין הטוענים עליה להעביר את הכספים המוחזקים בידיה.

ב. הפניקס, אשר העבירה את הכספים לפי פסק הגישור, וכלל, שהגישה את הבקשה, השאירו את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואילו פיזי והמערער אימצו חזית אחידה.

ג. אין חולק כי פיזי לא יידע את הבנק על אובדן המשאית ועל קיומה של התביעה הביטוחית, והדבר נודע לבנק רק בעקבות הגשת הבקשה לטען ביניים, דהיינו לאחר 1/2/10. לא למותר לציין כי בהסכם הגישור שניתן כשנה וחודשיים לאחר פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, אין זכר לקיומו של הסכם הפשרה. משנודע לבנק על ההליכים הנ"ל, הטיל עיקול נוסף על הכספים שבידי כלל.

ד. משטען המערער כי המשכון הרובץ על המשאית לטובת הבנק אינו יכול לחול על הכספים המוחזקים בידי כלל, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, לפיה תידון תחילה סוגיה זו.

5.א. המערער טען כי הכספים בהם חויבה המבקשת, נובעים מרשלנותה המקצועית ולא מהאירוע הביטוחי של גניבת המשאית, ולכן אינם בגדר פיצוי המגיע לפיזי בגין אובדן המשאית, כדרישת סעיף 9(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון). בתשובה טען הבנק כי פיזי שיעבד לטובתו כלי רכב נוספים בהם נפתחו הליכים למימוש המשכונות, אך כל כלי הרכב לא אותרו, וההליך דנן אינו אלא ניסיון נוסף מצידו לסכל מימוש בטוחה שנרשמה לטובתו.

ב. בית משפט קמא קבע בהחלטה מיום 4/10/12 כי טענתו של המערער היא מלאכותית ומאולצת, וכי התשלום בסך 250,000 ₪ לפיזי נובע מהתביעה הביטוחית שהגיש נגד הפניקס בשל האירוע הביטוחי של גניבת המשאית. משכך, מהווה תשלום זה פיצוי כספי לפיזי בגין האירוע הביטוחי. השתתפותה של הסוכנות נובעת מחובת השיפוי החלה עליה כלפי הפניקס, ואין בה כדי לשנות מצביונו של התשלום ששולם לפיזי, יהא מקור חובת ההשתתפות אשר יהיה. החלוקה המוסכמת לביצוע התשלום לפניקס אינה משנה את המצב המשפטי, וכך גם העובדה שהסוכנות והפניקס התחייבו לשאת בפיצוי הנ"ל בנפרד, כאשר אין בכך כדי לייצר שתי עילות נפרדות כלפי פיזי. משנקבע כי הפיצוי הכספי שולם בגין אובדן המשאית, חל עליו המשכון שרבץ על המשאית שאבדה.

בית משפט קמא קבע כי המשכון חל על הכספים המוחזקים בידי כלל, מכוח זכות העקיבה לפי סעיף 9(א) לחוק המשכון, ומכוח האמור בסעיף 3 לשטר המשכון, לפיו משכן פיזי בין השאר גם את כל זכויותיו הקיימות והעתידיות, הנובעות מביטוח הרכוש הממושכן, וכן כל זכות לפיצוי או לשיפוי שתהיה לו כלפי צד שלישי בשל אובדן המטלטלין המשועבדים, הנזקם או הפקעתם, ולפי כל דין.

6.המערער העלה טענה נוספת, לפיה משלא נרשם המשכון המוחלף של הבנק, אין בכוחו לגבור על זכותו של פיזי לקבלת תגמולי הביטוח, שהומחתה למערער, בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק המשכון.

משכך, נשמעו בבית משפט קמא ראיות, לצורך הכרעה בשאלת תום ליבו של המערער וידיעתו בפועל או בכוח אודות קיום המשכון.

7.פסק דינו של בית המשפט קמא